האם תובענה לביטול משכון על זכויות חוזיות במקרקעין, היא "תביעה אחרת הנוגעת למקרקעין" כמשמעותו של מונח זה בסיפא לסעיף 51 (א) (3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984? תשובה חיובית לשאלה זו, תקנה את הסמכות העניינית לדון בתובענה לבית המשפט המחוזי. מנגד, תשובה שלילית לשאלה זו תקנה את הסמכות העניינית לדון בה לבית משפט השלום או לבית משפט המחוזי בהתאם לשווי הזכות נשוא התובענה.
העובדות וההליכים
1. ביום 2.11.1992 נחתם הסכם בין הבנק הנתבע (להלן: "
הבנק") לבין חברת סייפקס נכסים בע"מ (להלן: "
סייפקס"). בגדרי ההסכם, התחייב הבנק לתת לסייפקס הלוואות, אשראים, ערבויות ושירותים בנקאיים אחרים, בקשר עם הקמת פרוייקט מגורים בהוד השרון (להלן: "
הפרוייקט"). סייפקס נדרשה להמציא בטוחות לבנק. אחת מן הבטוחות הייתה שיעבוד זכויות החכירה לדורות של התובעת במקרקעין הידועים כחלקה 503 גוש 6711 ביהוד (להלן: "
הנכס"). מדובר בזכויות
שאינן רשומות
בלשכת רישום המקרקעין (להלן:
"הזכויות החוזיות"). סכום השיעבוד הוגבל לסך של 125,000$. השיעבוד נוצר באגרת חוב אשר נרשמה אצל רשם החברות. מטופס "פרטי משכנתאות ושיעבודים" אשר נמסרו לרשם החברות, עולה כי המדובר הוא ב-
"שיעבוד קבוע על כל זכויות החברה (התובעת. מ' י') על פי הסכם מיום 11.10.81 עם מינהל מקרקעי ישראל לגבי הנכס הידוע כמגרש מס' 26 לפי תוכנית מפורטת ח/מ/495 הנמצא על חלקות 32 (חלק) 39 (חלק) 40 (חלק) 43 (חלק) 164 (חלק) בגוש 6711 ביהוד".
2. במהלך שנת 2002 החליט הבנק להעמיד לפרעון מיידי את חובותיה של סייפקס. במסגרת זו, נקט הבנק פעולות למימוש המשכון על הנכס ביהוד השייך לתובעת (תיק הוצל"פ 01-77405-06-8). לטענת התובעת, מטעמים שאינם רלבנטיים לכאן, פקע המשכון. על כן, פטורה היא מערבותה לבנק.
3. בכתב ההגנה טען הבנק כי השעבוד שיצרה התובעת לטובתו, נועד להבטיח את כל חיוביה של סייפקס לבנק, עד לסך של 125,000$, בלא אבחנה בזהות האשראי הנערב או מטרתו. לטענת הבנק, החלטתו לממש את הבטוחות שניתנו לו, לרבות מימוש המשכון על הנכס השייך לתובעת, נעשתה כדין, שכן סייפקס חבה לו כספים. בכתב הגנתו העלה הבנק טענה של חוסר סמכות עניינית. הבנק אף הגיש בקשה לדחיית התובענה על הסף מטעם זה.
טיעוני הצדדים במסגרת הבקשה לסילוק על הסף
4. בבקשה לסילוק על הסף, נטען כי בית משפט השלום נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה הואיל ועניינה ביטול משכון שיצרה התובעת לטובת הבנק על זכויותיה במקרקעין. לטענת הבנק, בתי המשפט פסקו לא אחת כי "תובענה לביטול משכון על זכויות במקרקעין, היא 'תביעה אחרת הנוגעת למקרקעין'" (סעיף 6 לבקשה). לכן, הסמכות העניינית לדון בה, נתונה לבית המשפט המחוזי וזאת מכוח הוראת סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן: החוק).
5. בתגובה לבקשה, טענה התובעת כי משכון, בניגוד למשכנתא, אינו שעבוד של "זכות במקרקעין" שהרי זכויותיה בנכס אינן רשומות בלשכת רישום המקרקעין כהוראת סעיף 7 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 (להלן: חוק המקרקעין). זכויותיה רשומות במינהל מקרקעי ישראל. מכאן, שמדובר בזכות חוזית ("אובליגטורית") אשר דינה כדין זכות במיטלטלין ולא במקרקעין. התובעת הדגישה כי הסעד העיקרי המבוקש אינו נוגע לזכות במקרקעין. הסעד העיקרי עניינו הצהרה כלפי הבנק כי המשכון פקע או כי הבנק אינו רשאי לפעול למימושו של המשכון. הואיל ומדובר בזכות חוזית, אשר שוויה אינו עולה על סך של 125,000$, נתונה הסמכות העניינית לדון בתובענה לבית משפט השלום. התובעת טענה כי האסמכתאות אשר הובאו על ידי הבנק, אינן הלכה פסוקה או מנחה. בהיעדר הלכה אחידה ומחייבת כאמור, מוסמכים בתי המשפט השלום לדון בתובענות לביטול משכון על זכויות חוזיות במקרקעין.
6. בתשובתו לתגובה, טוען הבנק כי השעבוד נשוא התובענה הינו מישכונה של זכות קניינית, היא זכות החכירה לדורות במקרקעין, הרשומה על שם התובעת במינהל מקרקעי ישראל. מכאן שבית משפט השלום נעדר סמכות לדון בתובענה הואיל ומדובר ב"תביעה אחרת הנוגעת למקרקעין".
הפלוגתא
7. מי היא הערכאה המוסמכת (עניינית) לדון בתובענה שהסעד המבוקש בה הוא הצהרה על בטלותו של משכון על זכויות חוזיות בקרקע. ליתר דיוק, נידרש לשאלה אם - לצורך דיני הסמכות העניינית - מישכון זכויות חוזיות בנכס מקרקעין שאינן רשומות בלשכת רישום המקרקעין, הוא עניין הנוגע
למקרקעין
או שמא יש לסווגו כעניין הנוגע
למיטלטלין
.
הכרעה
8. לאחר העיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, באתי לכלל מסקנה כי עניין לנו בזכויות חוזיות במקרקעין (עליהן חל סעיף 13 (א) חוק המיטלטלין, התשל"א - 1971). הסמכות העניינית לדון בזכויות אלה, נגזרת משוויין. על כל פנים, בפנינו תובענה אזרחית שאינה נוגעת למקרקעין (ה"פ (מחוזי י-ם) 5399/06
אלמז נ' דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ
, ניתן ביום 26.6.07, פורסם במאגר נבו.להלן פרשת
אלמז
). עיקר הטעמים שהובילוני למסקנתי מובאים בהמשך.
המתווה הנורמטיבי
החוק
9. משטר חלוקת הסמכויות בין בתי משפט השלום ובין בתי המשפט המחוזיים, מוסדר בסעיף 51 (א) לחוק. סעיף זה קובע, בין היתר, כדלקמן:
"(2) תביעות אזרחיות - למעט תביעות הנוגעות למקרקעין - כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2,500,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך או הצמדה ;
(3) תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שעניינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך
בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ו
בתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין;"
(ההדגשות - שלי. מ' י').